משחק בחירה - אחד המשחקים הטובים ביותר שלי - בייסבול פנטזיה

משחק בייסבול מנקודת המבט שלי

הקבוצות נבחרו והוכרזו ההרכבים. חבטתי שלישי. לא יכולתי לחכות להכות. להכות אותי היה כמו לאכול עבור אדם שמן עם תולעת סרט. חייתי בשביל החוויה. ידעתי עוד לפני שמלחמתי שאקבל מכה. הייתי כל כך צעיר וחצוף! אחרי ששני החבר’ה הראשונים בצוות שלי ביצעו outs, צעדתי אל הצלחת, בטוח כמו בייב רות - והצבתי על מרכז המגרש בסדרה העולמית של 1934 כשהוא התקשר לביתו המפורסם. כשהייתי חופר פנימה ולעג לג’וני, הייתי נחוש לדפוק את הגלולה הזו. המגרש הראשון היה כדור מהיר גבוה ומהודק.

יצאתי מתיבת הבלילה ובהיתי בדוני. חשבתי כדור מהיר על ההצעה הבאה שלו. צדקתי. הכדור נכנס כל כך גדול. יכולתי לראות את התפרים האדומים על הכדור. בּוּם! התחברתי בנקודה המתוקה האמיתית ההיא על המחבט. כל המחבטים אוהבים את הצליל הזה. הסדק הזה שנשמע כל כך מוצק. כדים תולים את הראש כשהם שומעים את הרעש הזה. זה כמו שביתת גיר על לוח גב, הם שונאים את זה. הכדור קפץ מעל המחבט שלי והפליג מעל ראשי השמאל והרכז. זו הייתה זריקה וחצי. כשסיבבתי את הבסיסים קיבלתי הצצה למר גינסבורג, המאמן בתיכון, שצפה בי סביב הבסיסים. זה היה חומר בליגת העל. כמה סיבובים אחר כך …..

בהסתכלות על דוני חשבתי כמה הוא נחוש יותר, כשניגשתי לחבוט בפעם השנייה. מצחו היה מכווץ ועיניו בהו. עם רץ ראשון הוא התנדנד מהמתח. רגלו החליקה לכיוון הבית, זרועו התרוממה גבוה, הוא הטיל את הכדור לעברי. אני לא יודע איזה סוג של מגרש הוא זרק. מה שאני כן יודע הוא שפגעתי ברקטה כ -15 מטר מעל ראשו של הבסיס השלישי לאורך קו השדה השמאלי. כשהכדור התגלגל והתגלגל התגנבתי סביב הבסיסים כאילו רודפים אחרי איזה חיה. ראיתי צלחת ביתית בראשי כשרצתי. וכשסיבבתי את הבסיס השני ראיתי שוב את המאמן גינזבורג צופה כעת בשדה החוץ במירוץ אחרי הכדור. פגעתי בבסיס השלישי בסמכות וזינקתי הביתה לטיול שלי בסיבוב השני בשני עטלפים. חברי לקבוצה בירכו אותי. היציעים שוב זמזמו. אני זוכר שחברי קפצו מעלה ומטה עם חיוכים גדולים על הפנים.

הרגשתי נפלא. פעמיים לחבט. שתי ריצות ביתיות, נגד קנקן הכוכבים בתיכון שלנו. המשחק הזה היה חלום בייסבול פנטזיה שהתגשם. הייתי הבייב רות, לו גריג ווילי מייס התגלגלו כולם לאחד באותו יום.

אל תהסס להעביר את זה לכל מי שאתה חושב שנהנה לקרוא על בייסבול.