אסטרטגיות שש-בש מתקדמות - שימוש בקוביית ההכפלה

מצב משחק שתאהב לשש-בש

למרות, קוביית ההכפלה אינה ידועה לרוב השחקנים המזדמנים בשש-בש, היא מהווה כלי חיוני באסטרטגיות מתקדמות לשש-בש ובמשחקי כסף וטורנירים.

קוביה זו מיועדת להעלאת ההימורים במשחק והכנסתה לעולם השש-בש היא אחת הסיבות העיקריות לעליית הפופולריות של השש-בש.

לקוביה 6 פרצופים והמספרים הכתובים עליה - 2, 4, 8,16,32,64.

בתחילת המשחק קוביית ההכפלה ממוקמת ליד הלוח או על הבר בין השחקנים.

כל שחקן, שמרגיש בכל שלב של המשחק שהוא מוביל מספיק במשחק, לפני שהוא זורק את הקוביות שלו, עשוי להציע להכפיל את ההימור על ידי הצבת קוביית הכפל עם המספר 2 כלפי מעלה.

למשל שחקן A החליט להעלות את ההימור.

לשחקן B, יריבו, השחקן שההצעה ניתנת לו, לאחר בחינת מצבו, יש שתי אפשרויות:

הוא עשוי לסרב להצעה וכך להפסיד את המשחק ויחידה אחת.

הוא עשוי להסכים להכפיל את ההימור, ובמקרה זה המשחק ממשיך בהימור גבוה יותר.

שחקן ב ‘, שהסכים להצעה, הוא כעת הבעלים של קוביית ההכפלה, כלומר רק לו (שחקן ב’) יש אפשרות להכפיל את ההימור שוב בכל שלב במשחק.

אם שחקן ב ‘מחליט לעשות זאת, עליו לעשות זאת בתורו לפני שיזרוק את הקוביות שלו.

עכשיו הוא לוקח את הקוביות ומניח אותן כך שהמספר 4 יפנה כלפי מעלה.

לשחקן A, יש כעת שתי אפשרויות זהות, רק שהפעם אם ידחה את ההצעה הוא יאבד שתי יחידות, ואם הוא יסכים ההימור יעלה פי 4 מהמקור והקוביה המכפילת תחזור לשליטתו.

הקוביה יכולה לעבור משחקן לשחקן, בכל פעם להעלות את ההימור.

הכלל קרופורד

אם אתה משחק במשחק עד נקודות N, והיריב שלך מוביל ומגיע לנקודות N-1, כלומר הוא קצר נקודה אחת מהזכייה במשחק, אינך רשאי להשתמש בקוביית ההכפלה במשחק הבא, עם זאת, אתה יכול להשתמש בקוביות במשחקים הבאים אם המשחק ממשיך.

הסיבה היא שהשחקן החלש יותר ירצה תמיד להעלות את ההימור מכיוון שאין לו מה להפסיד יותר ואנחנו רוצים לשמור על השימוש בקוביות בהגינות של שני הצדדים.

הכלל ג’ייקובי

כלל זה משמש במשחקי כסף ולעולם לא במשחקי משחק. היא מחליטה שאסור להבקיע שש-בש או גמון ככאלה רק אם הקוביה הועברה והתקבלה. הסיבה מאחורי כלל זה היא האצה מהירה.

כלל הולנד

כלל הולנד משמש במשחקי משחק ומחליט שבמשחקים שלאחר קרופורד, הטריילר יכול להכפיל רק לאחר ששני הצדדים שיחקו שתי לחמניות. הכלל הופך את הצניחה החופשית ליקרה יותר עבור השחקן המוביל אך בדרך כלל רק מבלבל את הנושא.

בניגוד לכלל קרופורד, כלל זה אינו פופולרי, והוא משמש לעתים רחוקות כיום.

הבונים, דביבונים, לוטרות וכל בעלי חיים אחרים במשחק השש-בש-

בעלי חיים אלה מופיעים רק, אם רוצים מצד שני הצדדים, במשחקי כסף ולעולם לא במשחקי משחק.

אם שחקן A מכפיל את ההימור והשחקן B מאמין ש- A טועה ויש לו (שחקן B) את היתרון, B יכול להכפיל את ההימור ולהשאיר את קוביית ההכפלה על צידו. לדוגמא, אם A עושה את הכפול הראשוני ושם את קוביית ההכפלה על 2, B יכול לומר ‘בונה’, להפוך את הקוביה ל -4 ולהשאיר את הקוביה לצידו. אם א ‘מאמין שב’ טועה, הוא יכול לומר ‘דביבון’ ולהפוך את הקוביה ל 8. כל הזמן הזה, B נשאר הבעלים של הקוביה המכפילה. אם ב ‘רוצה להעלות את ההימור פעם נוספת, הוא צריך רק לומר שם מטופש אחר (שם החיה הוא מחלוקת בקרב השחקנים) וכן הלאה.

השואט

צ’ואט הוא גרסה לשש-בש ליותר מ -2 שחקנים. אחד השחקנים הוא ‘התיבה’ ומשחק נגד שאר הקבוצה על לוח אחד.

שחקן נוסף הוא ‘הקפטן’ של הקבוצה, שזורק את הקוביות ועושה את המהלכים עבור הקבוצה המשחקת מול הרחבה.

אם התיבה מנצחת, הקפטן הולך לחלק האחורי של הקו והשחקן הבא הופך לקפטן הקבוצה. אם הקפטן ינצח, הוא הופך להיות התיבה החדשה, והתיבה הישנה הולכת לסוף התור.

הכללים הנוגעים ליכולתה של הקבוצה להתייעץ עם הקפטן משתנים מ

גרסה לגרסה. בחלק מהגרסאות של השואט הקבוצה יכולה לתת עצות בחופשיות לקפטן, ובגרסאות אחרות, ייעוץ אסור בהחלט.

הגרסה שנפגעה היא הפופולרית ביותר - הייעוץ לגיטימי רק לאחר השלכת הקוביות.

במקור, שיחק צ’ואט עם מת אחד. ההחלטות היחידות ששחקנים מלבד הקפטן הורשו לקבל בעצמם נוגעת ללקוחות: אם התיבה הייתה מוכפלת, כל שחקן בקבוצה יכול היה לקחת או לרדת באופן עצמאי. כיום, צ’ואט מרובה קוביות פופולרי יותר; לכל שחקן בקבוצה יש את הקוביה שלו, וכל ההכפלה, ההטלה וההחלטה מתקבלות באופן עצמאי על ידי כל השחקנים.