האם משחקי משפחה מסורתיים הם נחלת העבר?
משחקי חברה התפתחו באופן מאסיבי לאורך השנים. כילד הזיכרונות שלי ממשחקי קופסה היו מונופול, טיוטות, קלדו, נחשו מי ורבים רבים אחרים. כל המשחקים שנוכל לשחק כמשפחה כדי להעביר את הזמן. שעות של כיף היו לכולם.
המשחק המועדף עלי היה מונופול משחק שנותן לי תובנה לגבי נדל"ן (למרבה האירוניה, יש לי עכשיו קריירה כסוכן נדל"ן). האם זה צירוף מקרים או שאובססיית הילדות שלי למונופול שיחקה על ידי תת המודע?
אחר הצהריים של יום ראשון רבים ביליתי עם ארבע אחיותיי משחקות, או שאאמר לחתור על המשחק הנהדר הזה. השורה הראשונה בדרך כלל עוסקת במי שרוצה להיות הברזל, הנעל, המכונית וכו ‘(אלה היו הפריטים שעליכם לבחור לייצג אתכם על הלוח בזמן ששיחקתם). האהוב עלי היה תמיד הכלב!
השורה הבאה תעסוק במי שהלך ראשון, ואז בשאלה מי ישחק בתפקיד הבנקאי.
לבסוף המשחק יתחיל, וכמה כיף היה לנו. שעות ושעות של כיף שבוע אחר שבוע.
איך הדברים השתנו? כיום, בעוד שיש לנו עדיין משחקי הלוח המסורתיים הישנים, ואני מניח שתמיד נהיה, המשחקים הם הרבה יותר מתקדמים ומשוחקים לעתים קרובות במחשבים, או באמצעות נגני DVD באמצעות מכשירי הטלוויזיה שלך.
כעת תוכל לשחק משחק לוח לבד מול מחשב (שישמש כיריבך) בניגוד למשחק עם חברים ו / או משפחה. אני מוצא את זה די עצוב, במיוחד בידיעה כמה כיף היה לנו כילדים באינטראקציה אחד עם השני, והתבוננות זו בזו כשחתרנו על נושאים חסרי משמעות כל כך אבל חשובים אז.
עכשיו אני רואה את האחיינים שלי מבלים שעות בכוחות עצמם מול מחשב משחקים בלי שום אינטראקציה אנושית פיזית, בזמן שהוריהם ממשיכים עם דברים אחרים. אני מניח שיתרון אחד הוא שאם אתה ילד יחיד אתה לא מפספס לא לשחק משחקים רק בגלל שלא היה לך מישהו אחר לשחק איתך. את המשחקים המסורתיים כגון מונופול ניתן לשחק כעת במחשב והמחשב יכול לשמש כיריבך. אתה יכול אפילו להגדיר באיזו דרגת קושי אתה רוצה לשחק.
החיסרון בכך, לדעתי הוא שהמשפחה שמתכנסת ומתקשרת זה עם זה נראית נחלת העבר.